קוסטה ריקה למשפחות: המדריך המלא להרפתקה עם ילדים

כולם מדברים על תאילנד. שש שעות הבדל, חופים זולים, פאד תאי בכל פינה – וכל משפחה שנייה שאתם מכירים כבר הייתה שם. אבל קוסטה ריקה היא סיפור אחר לגמרי. כאן הילד בן השבע שלכם עומד מתחת לעץ ומסתכל למעלה על עצלן שזז לאט יותר ממה שהוא זז בבוקר לפני בית הספר, והמתבגר שרגיל להסתכל בטלפון פתאום צורח משמחה כשהוא חוצה גשר תלוי מעל יער גשם. מדינה קטנה במרכז אמריקה, בלי צבא, עם הר געש שמעשן ברקע ומקומיים שאומרים "פורה וידה" בערך כל חמש דקות – ומתכוונים לזה. הטיסה ארוכה, נודה בזה מראש – בערך 17 שעות עם עצירה. אבל מה שמחכה בצד השני שווה כל דקה באוויר. אז מתי כדאי לטוס, איפה להתבסס, ואיך עושים את זה עם ילדים בלי שכולם יקרסו ביום השלישי? הנה הכל.

למה קוסטה ריקה ולא תאילנד?

זאת ההתלבטות האמיתית של רוב המשפחות הישראליות שמחפשות יעד טבע אקזוטי, ושווה לעשות בה סדר. תאילנד זולה יותר, קרובה יותר וקלה יותר לוגיסטית. נקודה. אם התקציב הוא השיקול הראשון והאחרון, קוסטה ריקה תיתן לכם בעיטה בארנק – הלינה והאטרקציות פה יקרות משמעותית, ואין דרך לעקוף את זה.

אבל יש פה "אבל" גדול. קוסטה ריקה בטוחה ומאורגנת בצורה שתאילנד פשוט לא מגיעה אליה. זאת דמוקרטיה יציבה בלי צבא, עם תשתית תיירות שנבנתה סביב טבע ושימור, ועם מקומיים (טיקוס) שאוהבים ילדים בצורה שלוקח כמה ימים להתרגל אליה. אתם נכנסים למסעדה עם פעוט שבוכה, ואף אחד לא מסתכל עקום. סביר שמישהו יבוא לשחק איתו.

ההבדל האמיתי הוא באופי החוויה. בתאילנד אתם רואים מקדשים, שווקים ופילים. בקוסטה ריקה הטבע עושה את העבודה: עצלנים על העצים, קופי קפוצ'ין שמנסים לגנוב לכם את הסנדוויץ' בחוף, אומגות מעל יער גשם, ורפטינג קל שגם ילד בן שמונה יכול לעשות. זה לא יעד של "לראות", זה יעד של "לעשות". וזה בדיוק מה שעובד על מתבגרים שמשתעממים מהר ממוזיאונים.

יש גם את ההשוואה לצפון איטליה והאלפים, שהרבה משפחות שוקלות. שם הנסיעות קצרות והנופים אלפיניים מסודרים. בקוסטה ריקה הנסיעות ארוכות ומפותלות יותר, הכבישים מאתגרים, והכל קצת יותר פראי. אבל פראי זה בדיוק העניין. אם אתם רוצים שהילדים יחזרו עם סיפור ולא עם עוד אלבום תמונות של כיכרות, זה הכיוון. רק תבואו עם הציפיות הנכונות: זה לא נופש קל, זאת הרפתקה משפחתית. ומי שמבין את זה מראש, נהנה מכל רגע.

מתי כדאי לטוס לקוסטה ריקה?

התשובה הישירה: דצמבר עד אפריל. זאת העונה היבשה, והסיכוי שלכם לימים שלמים של שמש, שבילים יבשים וכבישים נגישים הוא הגבוה ביותר. התקופה הזו נופלת על חנוכה ופסח, ולכן היא נחשבת לעונת שיא ישראלית. המשמעות: מחירים גבוהים יותר וביקוש מטורף.

פה צריך להיות מאוד ברורים. אם אתם מתכננים לבוא בחנוכה, בפסח או בקיץ, הזמינו לינות ואטרקציות במנואל אנטוניו, מונטוורדה וארנל חודשים מראש. לא שבועיים, חודשים. המקומות הטובים נחטפים, והמחירים רק עולים ככל שמתקרבים לתאריך. זה לא טיפ, זאת אזהרה.

יולי ואוגוסט הם סיפור מעניין. רשמית זאת "העונה הירוקה" – כלומר עונת הגשמים – אבל אל תיבהלו מהשם. ברוב האזורים הבקרים בהירים והגשם מגיע אחר הצהריים, לכמה שעות, ואז נפסק. זה דווקא מתאים לקצב משפחתי: פעילות אקטיבית בבוקר, ובזמן שהשמיים נפתחים אתם ממילא במלון, בבריכה או נחים. הנוף ירוק ועשיר יותר, יש פחות עומס, והמחירים נוחים יותר. מי שמוכן לספוג קצת רטיבות מרוויח.

ממה להימנע? ספטמבר ואוקטובר. אלה החודשים הכי גשומים בחלק הפסיפי, חלק מהדרכים הצדדיות נהיות בוציות, ויש ימים שבהם פשוט יורד בלי הפסקה. עם ילדים זה תכנון מסוכן. אם אין לכם גמישות בתאריכים, אפשר, אבל דעו למה אתם נכנסים.

עוד נקודה ישראלית חשובה: הטיסה ארוכה, כ-17 שעות עם עצירה, ומחיר הכרטיס נע בין 4,500 ל-7,500 שקל לאדם תלוי בעונה. אין קווים ישירים מתל אביב, אז ממילא תעברו דרך אירופה או ארצות הברית. תכננו את היום הראשון בקוסטה ריקה כיום רגוע – הג'ט לג כאן אכזרי, וההפרש מול ישראל עצום.

מה עושים בקוסטה ריקה?

הכל, וזאת בדיוק הבעיה. המדינה קטנה אבל עשירה בחוויות, ומאוד מפתה לדחוס עשרה אזורים בשבועיים. בטיול משפחתי, הסוד הוא לצמצם בחירות: להתמקד בשלושה או ארבעה אזורים לעומק. הקלאסיקה היא לפתוח בסן חוסה והעמק המרכזי ליום התאקלמות רגוע, להמשיך לארנל לאקשן, לעלות למונטוורדה הקרירה, ולסיים בחוף הפסיפי. סביב הצירים האלה נבנה הכל.

הר הגעש ארנל והמעיינות החמים בלה פורטונה

זאת בירת האקשן המשפחתי, והמקום שבו רוב הטיולים מתחילים. הר הגעש ארנל מתנשא בצורה חרוטית מושלמת מעל העיירה לה פורטונה, ואתם רואים אותו בערך מכל מקום. בבוקר עושים מסלול הליכה קצר בפארק הלאומי (כניסה כ-15 דולר), שמתאים גם לרגליים קטנות, ואז מגיע החלק שהילדים זוכרים: פארק מעיינות חמים. בריכות תרמיות בטמפרטורות שונות, מגלשות מים, ושעות של פעילות שמעסיקות את הילדים, ובינתיים נותנות להורים קצת שקט. נחמד, לא? השילוב המנצח ליום אחד הוא מסלול גשרים תלויים בבוקר ומעיינות חמים אחר הצהריים. רוב הפארקים פתוחים עד 21:00 או 22:00, אז אפשר אפילו להגיע אחרי ארוחת הערב. הזמינו מקום מראש בעונה.

יער העננים מונטוורדה והגשרים התלויים

מונטוורדה היא המקום שבו הטיול נעשה רגוע יותר, וזה בכוונה. אזור קריר וירוק שנמצא גבוה, עטוף בעננים שנעים בין צמרות העצים, עם אווירה מיוחדת שאפילו מתבגרים מרגישים. הכוכב פה הוא מסלול הגשרים התלויים: שבילים שמטפסים בין צמרות העצים, וגשרי פלדה ארוכים שמרחפים מעל חופת העצים הירוקה. זה מרגש אבל לא מפחיד, וזו הסיבה שהוא מתאים בול למשפחות. מי שאוהב אדרנלין יכול להוסיף קנופי: אומגות מהירות מעל צמרות העצים. שמורת יער העננים מונטוורדה (כ-25 דולר כניסה) פתוחה משבע בבוקר, ושווה להגיע מוקדם כדי לתפוס את הקוליבריות והקצאל לפני ההמון. לשלב באותו יום: חוות פרפרים או צפרדעים קטנה, ובערב סיור לילה מודרך שבו מחפשים חיות עם פנס. הילדים מתים על זה.

מקור: govisitcostarica.com

הפארק הלאומי מנואל אנטוניו

אם יש אטרקציה אחת שמסכמת למה קוסטה ריקה מתאימה למשפחות, זאת היא. הפארק הלאומי מנואל אנטוניו הוא שמורת חוף קטנה ועשירה בבעלי חיים, עם שבילים קצרים שכל פעוט יכול לעבור בלי דרמות. לאורך שעה של הליכה תפגשו קופי קפוצ'ין, עצלנים, איגואנות ואולי רקון או שניים שינסו לגנוב מהתרמיל שלכם. בסוף השביל יחכה לכם חוף לבן עם מים רגועים, אז אפשר לשחות ישר אחרי הטיול. הכניסה כ-18 דולר, והפארק פתוח בדרך כלל 07:00 עד 16:00, לרוב סגור ביום שני (בדקו עדכונים). הגיעו מוקדם, גם בגלל החום וגם בגלל שהחיות פעילות יותר בבוקר. השילוב הטבעי: בוקר בפארק, אחר הצהריים חופשי בחוף עם שיעור גלישה קצר למתחילים. רק שמרו על האוכל – הקופים כאן עובדים כמו מקצוענים.

טורטוגרו והחוף הקריבי הצפוני

טורטוגרו הוא משהו אחר לגמרי, ובגלל זה שווה את המאמץ להגיע אליו (אין כביש, מגיעים בסירה או בטיסה קצרה). זה אזור של ג'ונגלים ותעלות מים, מעין אמזונס מיניאטורי, שבו מחליפים את הרכב בסירה. בשייט בוקר שקט בתעלות תראו קופים, קימנים, ציפורים אקזוטיות ואולי עצלן תלוי מעל המים. אבל הכוכב האמיתי, בעונה, הוא צב הים. בסיור לילה מודרך אפשר לצפות בנקבות ענק עולות לחוף ומטילות ביצים בחול – חוויה חינוכית על טבע ושימור שילדים לא שוכחים. הכניסה לפארק כ-15 דולר, והסיורים יוצאים מוקדם בבוקר או בלילה עם מדריך מקומי. שלבו עם זמן בריכה בלודג' אחר הצהריים, כי הבקרים מתחילים מוקדם מאוד.

רינקון דה לה וייחה

למשפחות שרוצות יום אקטיבי מרוכז, רינקון דה לה וייחה הוא שילוב מנצח. אזור געש פעיל בצפון, שמשלב בוץ אפור שמבעבע ישירות מהאדמה (הילדים נדהמים), מפלים שאפשר לרחוץ בהם, ומסלולי הליכה קלים עד בינוניים. כאן עושים הכל ביום אחד: אומגות בבוקר, רכיבה על סוסים בין העמקים, ואז רחצה במפל ומעיינות בוץ חמים שמרגישים כמו ספא טבעי. הפארק פתוח בדרך כלל 08:00 עד 15:00, לרוב סגור ביום שני, והכניסה כ-17 דולר. זה אזור פחות ישראלי מהמסלול המרכזי, אז אם אתם נמצאים בגואנקסטה ממילא, אל תוותרו עליו. רק בדקו מגבלות גיל ומשקל לאומגות לפני שמזמינים.

חופי סנטה טרסה

ואז יש את החוף שמסיים את הטיול כמו שצריך. סנטה טרסה היא עיירת חוף רגועה עם גלים נוחים, אווירת "פורה וידה" מלאה, ושקיעות שגורמות לכולם לעצור ולהסתכל. זה המקום ללמוד גלישה: יש שיעורים למתחילים, והגלים סלחניים מספיק גם למתבגר שמנסה בפעם הראשונה. אין אטרקציה שצריך לשלם עליה, החוף פתוח לכולם, וזה היופי. אחרי שבוע אינטנסיבי של טבע ונסיעות, כמה ימים פה עם בריכה במלון, גלישה בבוקר ושקיעה בערב הם בדיוק הפינוק המשפחתי שאתם צריכים. הילדים משחקים, ההורים סוף-סוף נושמים, וכולם חוזרים עייפים במידה הנכונה.

סן חוסה והעמק המרכזי

אל תזלזלו ביום הראשון. סן חוסה והעמק המרכזי הם נקודת הנחיתה, מרכז התחבורה, ושם הג'ט לג הכי מורגש. במקום להתחיל ישר בנסיעה הררית כשאתם עייפים, עדיף להתחיל ביום רגוע: סיור קצר בעיר, מוזיאון הזהב או מוזיאון הילדים, וביקור בחוות קפה ליד אלחואלה שבו הילדים רואים איך הקפה גדל. מי שיש לו עוד חצי יום יכול לנסוע למפלי לה פאז או להר הגעש פואס. ההמלצה הישראלית החוזרת היא לעבור מסן חוסה ישר לארנל או מונטוורדה – היום הראשון רגוע ממילא, והקצב מתאים לילדים שמותשים מהטיסה.

שביל החומוס לעומת המסלול האלטרנטיבי

בואו נהיה כנים: קוסטה ריקה נמצאת על שביל החומוס, ובעונה תשמעו עברית. הצפיפות הישראלית בינונית עד גבוהה בכמה מוקדים ברורים – הסביבה של הר הגעש ארנל ולה פורטונה, יער העננים מונטוורדה, וחופי מנואל אנטוניו וסנטה טרסה. גם בחלק מההוסטלים והלודג'ים בסן חוסה מתרכזים מטיילים ישראלים, ותמיד יהיה מי שיכוון אתכם לסופר הכי זול באזור.

שתי הדרכים לגיטימיות לחלוטין. כשאתם בארץ זרה עם ילדים יש משהו מרגיע בקהילה חמה, ובאותה מידה לינה בלודג' אקולוגי קטן במקום בהוסטל פופולרי משנה את כל האווירה. אתם מכירים את המשפחה שלכם, ואתם תחליטו לבד.

טיפים מהקהילה הישראלית

מסלולים מומלצים: שני ימים, שתי דרכים

שני הימים סביב ארנל ומונטוורדה הם המרכז של טיול משפחתי בקוסטה ריקה, ושני האזורים קרובים מספיק כדי לעבור ביניהם בלי שכולם יקרסו. היום הראשון הוא אקשן ומים, השני יותר רגוע בין העצים. הנה הסידור הנכון לפי מספר הלילות שיש לכם.

מסלול 1: היום של ארנל והמעיינות החמים

מתחילים את הבוקר בפארק הלאומי ארנל (Arenal), כניסה כ-15 דולר, עם מסלול הליכה קצר שגם רגליים קטנות מסיימות בלי בכי. הר הגעש מתנשא בצורה חרוטית מעליכם, ואתם רואים אותו כמעט מכל נקודה בעיירה. לפנות צהריים עוברים למסלול הגשרים התלויים, ואז מגיע החלק שהילדים זוכרים: פארק מעיינות חמים עם בריכות תרמיות בטמפרטורות שונות ומגלשות מים, שעות של פעילות שמעסיקות את הילדים, ובינתיים נותנות להורים קצת שקט. רוב הפארקים פתוחים עד 21:00 או 22:00, אז אפשר אפילו להגיע אחרי ארוחת הערב. רק תזמינו מקום מראש בעונה.

מסלול 2: היום של מונטוורדה ויער העננים

היום השני מאט את הקצב, וזה בכוונה. עולים למונטוורדה (Monteverde) הקרירה, אזור גבוה ועטוף עננים שזזים בין העצים. שמורת יער העננים נפתחת כבר בשבע בבוקר, כניסה כ-25 דולר, ושווה להגיע מוקדם כדי לתפוס את הקוליבריות והקצאל לפני ההמון. הכוכב פה הוא מסלול הגשרים התלויים שמטפס בין צמרות העצים, מרגש אבל לא מפחיד, ולכן מתאים בול למשפחות. מי שמחפש אדרנלין מוסיף קנופי: אומגות מהירות מעל צמרות העצים. אחר הצהריים משלבים חוות פרפרים או צפרדעים קטנה, ובערב יוצאים לסיור לילה מודרך ומחפשים חיות עם פנס. הילדים מתים על זה.

אם יש לכם רק לילה אחד, תישארו בלה פורטונה ותעשו את היום של ארנל במלואו, הוא מספיק לבד. עם שני לילות תוסיפו את היום במונטוורדה, ותתכננו את הנסיעה בין שני האזורים לבוקר ולא ללילה, הכבישים מפותלים ומאתגרים. מי שיש לו שלושה לילות יכול לנשום: יום בארנל, יום במונטוורדה, ויום שלישי רגוע לבריכה או לירידה דרומה לכיוון החוף הפסיפי.

מה אוכלים בקוסטה ריקה?

אוכל טוב, פשוט ולא חריף – בדיוק מה שצריך עם ילדים בררנים. המנה הלאומית היא הקאסאדו (Casado), צלחת מאוזנת שכוללת אורז, שעועית, סלט, פלאנטיין מטוגן וחתיכת בשר, עוף או דג. זאת ארוחה שלמה במחיר הוגן, בערך 5 עד 9 דולר במסעדה מקומית (סודה), והיא האופציה הבטוחה ביותר להזמין לכל המשפחה.

ארוחת הבוקר הקלאסית היא גאיו פינטו (Gallo Pinto): אורז ושעועית מוקפצים יחד, מוגשים עם ביצה, גבינה טרייה ופלאנטיין. נשמע פשוט, אבל זה ממכר, ורוב המלונות מגישים את זה בארוחת בוקר. ילדים שחוששים ממנות מקומיות יסתדרו מצוין עם ארוז קון פולו (Arroz con Pollo), שזה פשוט אורז עם עוף וירקות, מנה שמרגישה מוכרת ובטוחה.

מי שאוכל דגים חייב לנסות סביצ'ה דה פסקדו (Ceviche de Pescado), דג טרי "מבושל" בלימון עם בצל וכוסברה, מנה מרעננת מושלמת ליום חם בחוף. ולנשנוש בצד יש את הפטקרונס (Patacones), פרוסות פלאנטיין ירוק מטוגן ושטוח, פריכות ומלוחות, שהילדים נוגסים בהן כמו צ'יפס. בצד הקריבי תמצאו גם את הרונדון (Rondón), תבשיל ירקות בחלב קוקוס שמביא טעם שונה לגמרי מהצד הפסיפי.

לקינוח או נשנוש מתוק יש פלאנטיין מתוק מטוגן, וגם קפה מקומי שנחשב מהטובים בעולם (ההורים יודו לכם). חפשו את ה"סודות", המסעדות המקומיות הקטנות – הן זולות, אותנטיות, והאוכל בהן טרי. בחופי הפסיפי שווה לנסות ארוז קון מאריסקוס (Arroz con Mariscos), אורז עם פירות ים, אחרי בוקר על החוף.

איך מתניידים בקוסטה ריקה?

התשובה הישירה לרוב המשפחות הישראליות: שכרו רכב 4X4. זה כמעט הכרחי, לא רק נוח. הסיבה פשוטה – חלק מהכבישים לכפרים, לשמורות ולחופים הצדדיים עדיין משובשים, ובעונת הגשמים הם הופכים לבוציים. רכב גבוה עם הנעה כפולה נותן לכם גישה ומרווח שרכב רגיל פשוט לא יעמוד בו. מה שנותן לכם את החופש לעצור איפה שמתחשק, להגיע למפל נסתר ולא להיות תלויים בלוחות זמנים.

אבל יש לזה צד שדורש תשומת לב. הכבישים בקוסטה ריקה הרריים, מפותלים, ולפעמים בלי תאורה או שילוט ברור. נהגו רק ביום. זו לא המלצה, זה כלל בטיחות. תכננו נסיעות קצרות, 3 עד 4 שעות לכל היותר, ותעצרו מדי פעם – חוות קפה, גשר תלוי קצר או מפל בדרך. זה שומר על שפיות הילדים ועל שלכם.

מי שלא אוהב לנהוג בכבישים כאלה לא חייב. אפשר לשכור נהג פרטי, או להשתמש בהסעות מאורגנות (shuttles) שמחברות בין היעדים התיירותיים המרכזיים. כן, זה יוצא יותר יקר מרכב שכור, אבל לפחות אתם יכולים ליהנות מהנוף בלי לחשוש מהפנייה הבאה. למרחקים גדולים, כמו הגעה לטורטוגרו, ממילא תעברו לסירה או לטיסה פנימית קצרה – אין לשם כביש בכלל.

תחבורה ציבורית קיימת וזולה, אבל עם משפחה וילדים ומזוודות היא מסורבלת ואיטית. לטיול משפחתי היא לא באמת פותרת את הבעיה. השורה התחתונה: רכב 4X4 שכור הוא ברירת המחדל, והסעות פרטיות הן החלופה הנוחה למי שמעדיף לא לאחוז בהגה.

כמה עולה לטייל בקוסטה ריקה?

בואו נעשה סדר במספרים. התקציב היומי הריאלי למשפחה של ארבעה נע בין 220 ל-350 דולר, ולפעמים יותר בעונת שיא. זה לא יעד זול, וחשוב לדעת את זה מראש כדי לא להיכנס להלם בכספומט.

ההוצאה הכי גדולה היא הלינה. ריזורט משפחתי טוב עם בריכה ינוע בין 180 ל-380 דולר ללילה למשפחה, תלוי באזור ובעונה. אפשר להוזיל עם לודג'ים קטנים או דירות עם מטבחון, מה שגם חוסך על ארוחות. האוכל עצמו סביר אם אתם נצמדים ל"סודות" המקומיות: קאסאדו שלם עולה 5 עד 9 דולר, וארוחה משפחתית במסעדה מקומית תעלה בערך 30 עד 50 דולר. מסעדות תיירותיות בחופים יקרות בהרבה.

הכניסות לפארקים הגיוניות יחסית: מנואל אנטוניו כ-18 דולר, מונטוורדה כ-25, ארנל כ-15. אבל פה מסתתרת ההוצאה שמפתיעה הרבה משפחות – הסיורים המודרכים. אומגות, רפטינג, שייט בטורטוגרו וסיורי לילה עולים בדרך כלל 40 עד 80 דולר לאדם, וכשמכפילים בארבעה זה בור בארנק. תכננו את האטרקציות המודרכות מראש ובחרו את החשובות, במקום לעשות הכל.

הדלק וההסעות הם סעיף נוסף: רכב 4X4 שכור עולה בערך 60 עד 100 דולר ליום בעונה, פלוס דלק לכבישים הרריים שזוללים אותו. בשורה התחתונה, משפחה שמתכננת נכון – לודג' עם מטבחון בחלק מהלילות, אכילה ב"סודות", ובחירה ממוקדת של סיורים – יכולה להישאר בקצה התחתון של הטווח. מי שרוצה ריזורטים וכל אטרקציה אפשרית יטפס מהר לקצה העליון.

איפה לישון בקוסטה ריקה?

השאלה האמיתית היא לא איזה מלון, אלא איפה להתבסס – כי באזור הנכון חוסכים שעות נסיעה. ההיגיון המנצח למשפחות נשען על ארבעה אזורי בסיס. לה פורטונה (ארנל) היא הבסיס לאקשן: עיירה נוחה לניווט עם תשתית תיירותית מצוינת, ומעיינות חמים, גשרים תלויים, אומגות ורפטינג במרחק נסיעה קצר. מנואל אנטוניו וקפוס הם הבסיס לשילוב של חוף ושמורת טבע, מושלם לפתוח או לסיים בו את הטיול בכמה ימי רוגע. מונטוורדה וסנטה אלנה הם הבסיס הקריר להאטת קצב והתמקדות בטבע, בלי נסיעות ארוכות בין אטרקציות. וגואנקסטה, סביב טמרינדו, הוא הבסיס ל"בטן-גב" בסגנון ריזורט אחרי טיול אקטיבי. בחרו את הבסיסים לפי אופי הטיול, ואז בוחרים מלון. אפשר להתחיל במלונות בקוסטה ריקה ב-Booking כדי להשוות מחירים בין האזורים.

בלה פורטונה, Hotel Los Lagos Spa & Resort הוא בחירה מעולה למשפחות: ריזורט עם פארק מים קטן, בריכות תרמיות ומגלשות בתוך המתחם, נוף להר הגעש וחוות זוחלים קטנה לילדים, בכ-180 עד 260 דולר ללילה למשפחה. לשדרוג, Arenal Springs Resort & Spa הוא ריזורט ארבעה כוכבים עם וילות מרווחות, בריכות מעיינות חמים ונוף פתוח להר הגעש, בכ-250 עד 380 דולר – שירות ידידותי לילדים ברמה גבוהה.

במנואל אנטוניו, Si Como No Resort & Wildlife Refuge הוא ריזורט אקולוגי עם בריכת ילדים ומגלשה, קולנוע קטן בערבים ושמורה פרטית סביב המלון שבה צופים בחיות מהמרפסת, בכ-220 עד 340 דולר. ואם אתם רוצים משהו שהילדים לא ישכחו, Hotel Costa Verde מציע סוויטות משפחתיות גדולות, חלקן בתוך מטוס ישן משופץ (כן, באמת), עם נוף לים ולקופים על העצים, בכ-200 עד 320 דולר.

במונטוורדה, Hotel Poco a Poco הוא בוטיק משפחתי במחיר נוח של 150 עד 230 דולר, עם בריכה מחוממת ומקורה – יתרון אמיתי באזור הקריר – ומיקום מרכזי לטיולים ביער העננים. ובטורטוגרו, Laguna Lodge Tortuguero הוא לודג' ג'ונגל על תעלות המים, בכ-190 עד 280 דולר ולרוב כולל פנסיון חלקי וסיורים, עם בריכה בג'ונגל וגישה נוחה לסיורי צבי ים בעונה בלי שייט ארוך נוסף. כל אחד מהם מתאים לבסיס אחר, אז בנו את הטיול סביב האזורים, לא סביב מלון בודד. שווה גם להציץ באטרקציות בקוסטה ריקה ב-TripAdvisor לפני שסוגרים סדר יום לכל אזור.

הר הגעש שמעשן ברקע, העצלן שזז לאט, הילד שמסתכל למעלה בפה פעור. זה מה שקוסטה ריקה עושה למשפחות: היא מחזירה את כולם לאותו רגע, מסתכלים על אותו דבר. לא על הטלפון, לא על מה אוכלים מחר, אלא על הקוף שקפץ עכשיו בין העצים ועל הגשר התלוי שחצו יחד. כן, הטיסה ארוכה. כן, זה יקר יותר מתאילנד, והכבישים ידרשו מכם ריכוז. אבל מי שמגיע עם הציפיות הנכונות – הרפתקה משפחתית ולא נופש קל – יקבל את אחד הטיולים שהילדים יזכרו המון זמן. תבחרו שלושה או ארבעה אזורים, תשאירו זמן לבריכה, ותנו לטבע לעשות את העבודה. אתם רק צריכים להגיע, ולהגיד "פורה וידה" כמו שצריך.

"`