דף הבית אודות תללי"ם טופס הפנייה בי"ס וירטואלי הזמן להתעדכן הצטרף ללמידה

פרופסור שאול יציב, בעבר מנהל מחלקת ילדים, בית חולים הדסה, עין כרם

בהיותי רופא ילדים ובתוקף תפקידי כמנהל מחלקת ילדים בהדסה עין כרם, אני עוסק ומקדיש את זמני ומחשבותיי לריפוי ילדים חולים. אני מטפל בילדים החולים במחלות שונות ושוהים בבית החולים או בביתם, לפעמים לתקופות זמן ממושכות ביותר בהתאם לאילוצי המחלה ותהליך ההחלמה.
בנוסף לכאב הפיסי ולייסורי הטיפולים, סובלים אנשים צעירים אלו מתחושת בדידות, בידוד, דיכאון וחוסר אונים. אפילו כאשר לצד הצעיר החולה ניצבת משפחה חמה אוהבת ותומכת, במצב בו הם מרוחקים ומנותקים ממערכות החיים הבריאים שלהם, יכולתם להילחם במחלתם נפגעת.

הניתוק מקבוצת השייכות הטבעית שלהם, חבריהם לכיתה ולבית הספר, נותנת את אותותיה במצבם הנפשי ולכן גם בתהליך החלמתם. ככל שהזמן עובר, הפגיעה בתחושת הקשר והשייכות שלהם מביאה לירידת מצב רוחם ולייאוש לגבי הסיכוי שאי פעם היא ישובו לחברת ילדים בריאים. בעיה זאת של אובדן התקווה לשינוי ולחזרה למצב הנורמלי, העסיקה אותי ואת אנשי הצוות שלי, השאלה: מהי הדרך הנכונה לקשור את הצעירים החולים לעולם הבריא, נותרה ללא מענה.

לכן, כאשר פנו אלי ביולי 1990 בבקשה להיות חלק מעמותה ששמה לה למטרה ללמד תלמידים חולים לא היססתי והבעתי את מוכנותי לקחת חלק פעיל בצוות ההקמה. התשובה לבעיה שהעסיקה אותי ואת צוות הרופאים במחלקת הילדים נמצאה - הלימודים הם כרטיס הכניסה של
כל אדם לחיים בעלי תפקיד ומשמעות לעצמו ולחברה. לצעיר החולה, ובעיקר במחלות קשות וממושכות, הלימודים יכולים להיות הדרך היחידה לתקווה לעתיד "נורמלי", עתיד בו יוכל לשמור על כבודו ולפרנס את עצמו כפי שיעשו זאת חבריו הבריאים. הצטרפתי לצוות ביודעי שנמצאה
הדרך הנכונה ליצירת הקשר בין הצעיר החולה לבין החלק הבריא שלו האופטימיות, והתקווה לעתיד.

וועדה בראשותי, שכללה אנשי חינוך מהאוניברסיטה העברית, אנשי טכנולוגיה, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים, דנה בנושא שבועות מספר. במחקר המוקדם לא נמצא דגם אותו ניתן היה לחקות, אם כי פה ושם מצאנו שנעשו בעולם ניסיונות לתת תשובה לבעיה. ביחד גיבש הצוות תוכנית לעבודה עם תלמידים חולים באשר הם נמצאים, דגם מקורי למתן תמיכה לימודית לתלמידים חולים בבתיהם. הדגם כולל אסטרטגיה למתן תמיכה לימודית שתספק לתלמידים החולים גם את תחושת הקשר והשייכות ותחזיר להם את ביטחונם ביכולתם להתקדם בתוך מסגרת שבה הם יכולים ללמוד כמו הילדים בריאים.

במהלך עשר השנים האחרונות ממשיכה עמותת תללי"ם בהפעלת דגם ייחודיי זה. כיושב ראש הנהלת העמותה אני עוקב אחר עבודת המורים ולומד כיצד ניתן לבנות סל תמיכה ובו משימות לימודיות המספקות לתלמידים החולים את הצורך בביטוי יכולתם, כיצד לבנות שיתוף פעולה מלא עם המורה ויועצת בית- הספר וליצור מסגרת בה ישמר הקשר עם הכתה. במעקב אחרי עבודת צוות המורים של תללי"ם המגישים סיוע לימודי לצעירים החולים במחלות סופניות, החשים איום אמיתי על חייהם, התברר לי שגם אם המחלה מתקדמת, ישנם ילדים לא מעטים הממשיכים לדבוק במשימות הלימודיות על אף טיפולי כימותראפיה, ועל אף קשיי ריכוז ועייפות.

נוכחתי כיצד התמיכה ביכולתם ללמוד ולהשתפר עוזרת לשמר את המוטיבציה המחזקת את הילד החולה ברגעיו הקשים. אחת מהמשימות החשובות המוטלות על מורה תללי"ם היא למצוא לתלמיד החולה המנותק מקבוצת השייכות שלו, קבוצת תמיכה והשתייכות חדשה. כיום בונה תללי"ם עבור התלמידים החולים קבוצת תמיכה והשתייכות בעזרת רשת האינטרנט. באמצעות בית הספר הוירטואלי שבו ילמדו קבוצות של תלמידים חולים בודדים בבתיהם, נפתח עבורם צוהר לעולם חדש של תקווה ועניין. השתתפות בלימודים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ביותר יגביר את המוטיבציה שלהם ללמידה, יחזק את ביטחונם העצמי ואת אמונתם ביכולתם להתקדם ולהבריא. המעקב אחרי עבודת תללי"ם אושש לי ולאנשי רפואה רבים נוספים את השערתנו שלא פחות - מהתרופות והטיפולים הרפואיים, משמשת ההוראה לתלמיד החולה כוח מרפא, מעודד ומחזק כוח של תקווה.
ההוראה מאפשרת לאדם הצעיר החולה להתקדם ולרכוש השכלה ביחד עם עמיתיו, מאפשרת לו בפועל להצטרף אל חבריו הבריאים עם החלמתו, ומעבירה מסר של אופטימיות לעתיד טוב יותר. תמיכה בתללי"ם היא תמיכה בחברה כולה, והניסיון שתללי"ם אוספת עומד לרשות רופאים
ומטפלים בתלמידים חולים בעולם כולו.